פסק-דין בתיק ע"פ 816/10

הנשיא א' גרוניס:

1.        לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' שהם), בגדרו הורשעו המערערים, עודד גולד (הוא המערער בע"פ 816/10, להלן - גולד) ושלמה וחניש (הוא המערער בע"פ 835/10, להלן - וחניש) בביצוע 58 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירה אחת של קבלת דבר במרמה ללא נסיבות מחמירות. בגין הרשעתם נגזרו על המערערים העונשים הבאים: על גולד - שמונה שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי לשלוש שנים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע וכן קנס בסך מיליון וחצי ש"ח, או שנת מאסר תמורתו; על וחניש - שש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי לשלוש שנים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע וכן קנס בסך מיליון וחצי ש"ח, או שנת מאסר תמורתו. המערערים עותרים הן נגד הרשעתם והן נגד חומרת העונש שהושת עליהם. המדינה, מצידה, מערערת על קולת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערערים (ע"פ 1147/10).

2.        הפרשה שלפנינו היא פרשה סבוכה, אשר כוללת אלפי ראיות ועשרת אלפים עמודי פרוטוקול. לא נסקור במסגרת פסק דיננו את כלל הפרטים, אלא נפרט ככל הניתן את הדרוש לצורך הכרעה. בפתח הדברים נציין, כי כתב האישום המקורי (אשר תוקן) הוגש נגד המערערים בשנת 1999. בשנת 2001 החל ההליך המשפטי בעניינם. הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי ניתנו בשנת 2009. על מנת לפשט את הדיון, תחילה יוצגו פרטי כתב האישום בקווים כלליים. לאחר מכן יידונו טענות כלליות שהעלו המערערים בערעוריהם, הכרעת הדין בכל אחד מהאישומים הפרטניים וטענות המערערים הנוגעות לאישומים אלה. לבסוף נידרש לערעורים הנוגעים לגזר הדין.

כתב האישום

3.        כתב האישום המתוקן שהוגש בפרשה, כלל שישה אישומים בהם הואשמו המערערים, אדם נוסף בשם חיים סדרס (להלן - סדרס) ושמונה חברות, שאלה שמותיהן: נאשמת 4 - ג'י. דבליו. אס. חברה לסחר בע"מ (להלן - GWS); נאשמת 5 - אפיקי נחל חברה לבניה בע"מ (להלן - אפיקי נחל); נאשמת 6 - א.א.ס.ט. בניין והשקעות בע"מ (להלן - א.א.ס.ט.); נאשמת 7 - מון פארק תעשיות (1994) בע"מ (להלן - מון פארק); נאשמת 8 - עמק האביב בע"מ (להלן - עמק האביב); נאשמת 9 - דימונה טקסטיל בע"מ (להלן - דימונה טקסטיל); נאשמת 10 - אלעד הצפוני בע"מ (להלן - אלעד הצפוני) ונאשמת 11 - ארזי הצפון בניה להשכרה בע"מ (להלן - ארזי הצפון). על פי כתב האישום, שמונה החברות הוחזקו או נשלטו בפועל על ידי המערערים והיוו יחד "חטיבה אחת בעלת זרועות". באמצעות חברות אלו, כך נטען, הציגו המערערים מצגים כוזבים כלפי מרכז ההשקעות של משרד המסחר והתעשייה (להלן - מרכז ההשקעות) והוציאו כספים במרמה, תוך ניצול המשאבים המוקצים בחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959.

4.        בתקופה הרלוונטית היו למרכז ההשקעות ארבעה מסלולי הטבות עבור תוכניות עסקיות שאושרו על ידי המרכז: מסלול מענקים, מסלול ערבויות מדינה, מסלול פטורים ממס ומסלול משולב. כתנאי לקבלת אישור במסגרת מסלול המענקים או המסלול המשולב היה על היזם להצביע על יכולת להשקיע הון עצמי של לפחות 30% מתוכנית ההשקעה הכוללת שאושרה על ידי מרכז ההשקעות. מפעל מאושר רשאי היה לבנות ולייצר, בעצמו או באמצעות חברות קשורות, את הנכסים הכלולים בתוכנית המאושרת, ולקבל מענקים והלוואות בערבות מדינה. מפעל מאושר במסלול המענקים היה זכאי למענק השקעה בשיעור של 30% מסך ההשקעה בפרויקט ועוד מענק הון בשיעור של 8%. מפעל מאושר במסלול המשולב היה זכאי למענק השקעה בשיעור של 17% או 5% (תלוי במיקום הפרויקט), מענק הון בשיעור 8% וכן הלוואות בערבות מדינה. לצורך קבלת המענקים או ההלוואות היה על המפעל המאושר להגיש לבנק המבצע בקשה המתבססת על ביצוע ההשקעה בפועל. הבקשה כוללת נתונים על ההשקעות שבוצעו, פרטים על מקורות המימון ביחס להשקעות אלו והצהרה לגבי ההשקעות ומקורות המימון. הבקשה נבדקה על ידי הבנק, ואם אושרה על ידו, העביר החשב הכללי את כספי המענקים למפעל המאושר. במסלול המשולב רשאי היה הבנק לתת למפעל המאושר גם ערבויות להלוואות המובטחות על ידי המדינה.

5.        ארבעה אישומים בכתב האישום המתוקן מייחסים למערערים עבירות מרמה הנוגעות לארבעה פרויקטים שבוצעו על ידי החברות השונות. סוג ראשון של מרמה נוגע לשלב הגשת הבקשה לאישור התוכנית. נטען, כי המערערים הגישו את הבקשה ללא יכולת וללא כוונה להשקיע את ההון העצמי הנדרש. כן נטען, כי המערערים נמנעו מלדווח (בעמודה הרלוונטית שבטופס הבקשה) על קיומן של חברות קשורות. סוג נוסף של מרמה נוגע לשלב של הצגת השקעת הון עצמי בפועל. לטענת המדינה, המערערים הציגו מצג שווא של השקעת הון באמצעות חשבוניות כוזבות של חברת GWS (חברה בשליטתם). לפי הנטען, בחשבוניות שהגישו המערערים הוצגו השקעות כספים בעבודות בנייה, כאשר בפועל העבודות לא בוצעו, או שלא שולמה עבורן התמורה הנטענת. בכתב האישום מפורטות טענות בנוגע למרמה גם במסגרת בקשות למענקים והלוואות בערבות מדינה ממרכז ההשקעות. הבקשות, כך נטען, הסתמכו על דוחות ביצוע כוזבים אשר התבססו על חשבוניות כוזבות שהנפיקה GWS או על עסקאות מנופחות עם חברות זרות וסיבוב יתרת הכספים בחזרה לחשבונות המערערים דרך חשבונות בנק שוויצרים. כך, לפי הנטען, יכלו המערערים לקבל מענק בשווי של עד 25% מההוצאה המדווחת בדוח הביצוע. סוג אחרון של מרמה אליו מתייחס כתב האישום נוגע ליחסים שבין המערערים לבין ספקים וקבלני משנה, אשר לא קיבלו שכר עבור שירותם. באישומים הנוגעים לביצוע הפרויקטים יוחסו למערערים עבירות נוספות מלבד עבירות של קבלת דבר במרמה: קשירת קשר לביצוע פשע, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - חוק מע"מ). בסך הכל ייחס כתב האישום למערערים קבלת כספים במרמה בסכום של עשרות מיליוני שקלים.

6.        המערערים וסדרס הואשמו באישום נוסף שעניינו ניהול פנקסים בחברות אפיק הנחל וא.א.ס.ט במסגרתו נטען כי עברו עבירות שונות על חוק מע"מ. כמו כן, במהלך המשפט תוקן כתב האישום כך שנוסף לו אישום שישי, המייחס לגולד ביצוע עבירות של זיוף מסמכים. בגין אישום זה יוחסו לגולד העבירות הבאות: בידוי ראיות, הדחה להעיד עדות שקר, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות.

7.        בתמצית יצוין כבר עתה, כי בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים ואת החברות נגדן הוגש כתב האישום בביצוע 58 עבירות של קבלת דבר מרמה בנסיבות מחמירות ובעבירה אחת של קבלת דבר במרמה. לצד זאת, זיכה בית המשפט את המערערים מיתר העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, לרבות אלו הנוגעות לאישומים החמישי והשישי. בית המשפט קבע, כי במעשיהם הוציאו המערערים במרמה כספים בסכום של כ-18 מיליוני ש"ח. כפי שצוין, טרם שנידרש להכרעותיו הפרטניות של בית המשפט המחוזי, נדון במספר טענות כלליות שמעלים המערערים.

טענות כלליות - חובת ייצוג ועבירה רבת פריטים

חובת הייצוג

8.        במסגרת ערעורו, העלה גולד מספר טענות הנוגעות לניהול המשפט. טענתו המרכזית הינה, כי שגה בית המשפט המחוזי עת התיר לו לנהל את משפטו לבד, ללא ייצוג משפטי. אומנם, אין מחלוקת כי גולד לא הגיש בקשה למנות לו סנגור ציבורי, אך לטענתו היה על בית המשפט ליזום מינוי כאמור. עוד טוען גולד, כי לא הוקרא בפניו כתב האישום, בהיותו נאשם בלתי מיוצג, ולא הוסברו לו האישומים נגדו על ידי בית המשפט. כן מלין גולד על כך שבית המשפט המחוזי ראה בכפירתו הכללית משום חיזוק לראיות התביעה. זאת, מבלי שהוסברה לו המשמעות של כפירה כללית, כמצוותו של סעיף 152(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי).

9.        גולד מבסס את טענתו בדבר העדר ייצוג על כמה מקורות חוקיים. המקור הראשון הינו תקנה 4א לתקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1996, וזו לשונה:

"סבר תובע כי יבקש מבית המשפט להטיל על נאשם שאינו מיוצג עונש מאסר בפועל אם יורשע, והיה לתובע יסוד להניח שהנאשם אינו מיוצג בשל היותו חסר אמצעים, יודיע על כך התובע לבית המשפט בתחילת המשפט, כדי שבית המשפט יוכל לבחון אם נתקיימו התנאים למינוי סניגור לפי סעיף 18(ב) לחוק; סבר התובע כאמור לאחר תחילת המשפט, יודיע על כך לבית המשפט בהזדמנות הראשונה."

           תקנה 4א הוספה לתקנות ביום 1.2.2005. במועד זה כבר התנהלו ישיבות הוכחות בפרשת התביעה. ביוני 2005 אף תוקן כתב האישום בפעם השנייה. לטענת גולד, היה על התביעה להודיע על כוונתה לבקש עונש מאסר, כמצוות תקנה 4א, מיד בסמוך להתקנתה ושוב במועד הגשת כתב האישום המתוקן ביוני 2005. המקור השני עליו מתבסס גולד הינו תיקון 49 לחוק סדר הדין הפלילי מיום 27.7.2006 (חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 49), התשס"ו-2006 (ס"ח תשס"ו מס' 2063, 391)). במסגרת התיקון, תוקן סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי וכן הוספו לחוק סעיפים 15א ו-15ב. תיקון 49 הרחיב את החובה למנות סנגור ציבורי לנאשם, גם בהעדר החשש שהנאשם חסר אמצעים. לאחר התיקון, מורה החוק כדלקמן:

15. (א) נאשם שאין לו סניגור, או חשוד בעבירה אשר לשם בירורה הוחלט לגבות עדות לאלתר לפי סעיף 117 ואין לו סניגור, ימנה לו בית המשפט סניגור אם נתקיים בו אחד מאלה :

...

(4) הוא הואשם בעבירה שנקבע לגביה כי בית משפט יטיל עונש מאסר בפועל, או כי יטיל עונש מאסר שלא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי;
(5) התובע מסר הודעה כאמור בסעיף 15א(א) או (ב) לגבי הנאשם, בדבר האפשרות שהתובע יבקש מבית המשפט להטיל עליו עונש מאסר בפועל אם יורשע;